המשפחה שלי

אחותי לאה היתה הגדולה ביותר אני השניה מרים השלישית ואברהם גודל הרביעי ויענקלה אחרון. לאבא שלי קראו יואל לאמא מינדל. אבא היה חייל בצבאו של הצאר ניקולאי גרנו בבית עם חצר וחיות בית, פרות, סוסים וכו'. בחצר היתה גינת ירק שגידלנו למחיתינו. הצרות התחילו כשאימא שלי נפטרה הייתי בת 12 כל הבית נהרס. אבא התחתן עם אשה אחרת שהיו לה ילדים משלה. כמובן היא העדיפה את ילדיה ואנחנו הפכנו לילדים של אף אחד. אבא היה שפוט של אשתו וכל מה שהיא אמרה היה קדוש. האם החורגת היתה מרשעת כמו האם החורגת באגדות. לא נתנה לנו אוכל, ובלילה ישננו על הרצפה. אך לא לזמן ארוך
אבי חי אתה שנה ואחר כך נפטר מקילה (הרניה) . וכך המשפחה התפרקה. דודי ישראל אח של אבא לקח את כל המשק והרכוש שלנו ואמר כשהילדים יצטרכו הם יקבלו זאת ממני.
את מרים וינקלע לקחה אחותי הגדולה לאה שהיתה כבר נשואה עם ילדים. אחי הגדול הלך לעבוד אצל הדוד שלי מצד אבא ואני עבדתי במשק בית בבתים של עשירים וכך הרווחתי כסף למחיתי והיתה לי קורת גג.
לאחר כמה זמן בא דוד שלי מנדל אפר מצד אבא שלי ולקח אותי להיות שפחה בבית שלו. הוא תפר לי שמלה ותמורתה עבדתי במשק הבית, בחליבת פרות וטיפול בגינה. אוכל לא קיבלתי מספי, כששרציתי עוד חתיכת לחם אדודה אמרה לי "את כבר עוד פעם רעבה".
ראיתי שאני מנוצלת על ילדם ברחתי משם ושמעתי שאפשר להוויח 50 זלוטי. וכך התחלתי לעבוד בחנות לכלי בית וגם שם עזבתי.
הלכתי לציפי הבת דודה שלי היא סחרה בבדים ואני ביקשתי להיות העוזרת שלה. למרות שכבר היתה להם מוכרת הן נתנו לי צאנס והתחלתי למכור בדיםץ קידמתי לה את החנות ומכרתי בדים. יום אחת נכנסו 3 נשים עשירות ובין רגע מכרתי להן בדים לחולצות ושמלות. כך הכרתי את סוחרי הבדים. הבנתי שאני יכולה להיות בעצמי סוחרת בדים. הקשרים עם סוחרי הבדים התהדקו והם נתנו לי בדים בהקפה וכך מכרתי ושילמתי להם והפכתי בעצמי לסוחרת בדים. פתחתי בעצמי עסק של בדים והמכירה התנהלה מדלת לדלת. בעל הבית שלי סלבינסקי בנה לי בוטקה וכך הרווחתי כסף למחיתי.